רכבת ישראל בע"מ נ' מוניות לניאדו - רכבת בע"מ

פסק דין

בפני עתירת התובעת לפינוי וסילוק יד של הנתבעת מהמקרקעין הידועים כגוש 8234 חלקה 24, המצויים במתחם תחנת הרכבת בנתניה.

התובעת הינה חברה ממשלתית שהוקמה לשם הפעלת הרכבות וניהול מקרקעי מסילות הברזל בישראל, לרבות התחנות הקשורות אליהן.

בעבר נוהלו המקרקעין ששימשו את הרכבות בישראל על ידי רשות הנמלים והרכבות, ובשנת 2004 הועבר הניהול לידי התובעת מכוח הסכם עקרונות שנחתם בין התובעת למדינת ישראל ביום 29.4.04 (נספח א' לתביעה) (להלן: הסכם העקרונות).

מתוקף הסכם העקרונות הוקנו לתובעת זכויות שימוש במקרקעין לצורכי הפעלת רכבת הסעת נוסעים וכל השירותים הנלווים (ראה: הואיל שלישי, סעיפים 3.1, 4.1.1,3.2 להסכם העקרונות).

הנתבעת הינה חברה המפעילה תחנת מוניות באזור הכניסה והיציאה מתחנת הרכבת בנתניה.

ביום 10.6.59 הופקעה חלקה 24 בגוש 8234 בשלמותה על ידי מדינת ישראל, לצורך הקמת תחנת רכבת ומסילה בנתניה (נסח מרשם המקרקעין ושטר ההפקעה צורפו כנספחים ג' ו-ד' לתביעה).

במתחם הרכבת, מצוי מגרש חניה., ובינו לבין הכניסה לתחנת הרכבת עובר כביש גישה לתחנת הרכבת. בכביש זה ולצידו ממוקמות תחנת אוטובוס ותחנת מוניות.

ביום 15.4.95 נחתם חוזה 5853 בין רשות הנמלים והרכבות לבין 'חברת מוניות הרכבת נתניה בע"מ', למתן הרשאת שימוש במקרקעין לשם הפעלת תחנת מוניות לתקופה בת 36 חודשים החל מיום 15.4.95 ועד ליום 14.4.98 (נספח ו' לתביעה). הרשאת השימוש שעוגנה במסגרת חוזה זה התייחסה למקרקעין שהוגדרו כשטח בגודל 105 מ"ר הנמצא בתחנת רכבת נתניה, תוך סימון הגבולות בקו אדום בתשריט שנלווה לחוזה.

במהלך תקופת ההרשאה על-פי החוזה התמזגה 'חברת מוניות הרכבת נתניה בע"מ' עם הנתבעת (שהוקמה ביום 19.6.96), וזו האחרונה המשיכה בהפעלת תחנת המוניות במקרקעין בהתאם לתנאי חוזה 5853.

עם תום תקופת ההרשאה, ביום 15.7.98, נחתם חוזה 6216 בין הנתבעת לרשות הנמלים והרכבות אשר הסדיר את השימוש שעושה הנתבעת במקרקעין לשם הפעלת תחנת המוניות לתקופה נוספת בת 12 חודשים עד ליום 14.4.99 (נספח ז' לתביעה). תקופת הרשאה זו הוארכה בשלוש שנים נוספות. חוזה 6216, להבדיל מחוזה 5853, כלל תיאור של המקרקעין שהוגדרו כשטח בגודל 105 מ"ר בגוש 8234 חלקה 107 בתחנת הרכבת נתניה המסומן בקו אדום בתוכנית המצורפת (יצוין כי לטענת התובעת תיאור זה שגוי שכן לנתבעת הוענקו זכויות בחלקה 24 בגוש 8234 ולא כפי שנכתב).

הרשאת השימוש במקרקעין שניתנה לנתבעת הוארכה מעת לעת בשרשרת הסכמים חוזיים: חוזה 6796 מיום 17.4.01, חוזה 6986 מיום 12.3.02 וחוזה 7186 מיום 6.7.03.

סמוך לתום תקופת ההרשאה על-פי חוזה 7186 הודיעה המחלקה המשפטית של התובעת על הפסקת ההתקשרויות עם הנתבעת בפטור ממכרז. בשלהי שנת 2004 פורסם מכרז רכ/27/2004 למתן הרשאה להפעלת תחנת מוניות בנסיעה מיוחדת במתחם תחנת הרכבת בנתניה. במכרז זה זכתה הנתבעת כמציעה היחידה ובעקבות זכייתה נחתם עימה חוזה 7343.

בשנת 2008, עם תום תקופת חוזה 7343 על הארכותיו, פרסמה התובעת מכרז נוסף למתן הרשאה להפעלת תחנת מוניות בנסיעה מיוחדת במתחם תחנת הרכבת בנתניה (מכרז רכ/5/2008). גם במכרז זה זכתה הנתבעת ובהתאם לזכייתה נחתם ביום 17.3.08 בינה לבין התובעת חוזה 7435 (נספח ח' לתביעה).

במהלך חודש אוקטובר 2010, בטרם הסתיימה תקופת חוזה 7435, פרסמה התובעת את מכרז רכ/16/2010 למתן הרשאה להפעלת תחנת מוניות בנסיעה מיוחדת במתחם תחנת הרכבת בנתניה. לאחר בחינת הצעות כלל המתמודדים זכתה במכרז 'חברת מוניות השחר נתניה בע"מ' (להלן: מוניות השחר).

ביום 30.11.10 הודיעה התובעת לנתבעת על דחיית הצעתה במכרז, ובהתאם התבקשה הנתבעת לפנות את המקרקעין עם תום תקופת החוזה כמתחייב מסעיף 19.1 לחוזה 7435 (נספח ט' לתביעה).

משלא פינתה הנתבעת את המתחם הגישה התובעת את התביעה דנן בהליך של סדר דין מקוצר. ביום 27.9.12 קיבלה כב' הרשמת הבכירה יפעת אונגר ביטון את בקשת הנתבעת למתן רשות להגן במלואה.

ביום 31.3.11 הגישה חברת מוניות השחר בקשה דחופה לצו עשה לבית משפט השלום בנתניה, במסגרתה נתבקש סילוק ידה של הנתבעת מהמקרקעין. בדיון בבקשה מיום 7.4.11 (ת"א 60379-03-11) הגיעו הצדדים להסכמה זמנית לפיה שתי חברות המוניות יפעלו יחדיו ממתחם תחנת הרכבת.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי הרשאת השימוש שניתנה לנתבעת חודשה מעת לעת בהסכמים חוזיים, כאשר ההסכם האחרון – חוזה 7345, הסתיים ביום 24.3.11, ועל כן מחוייבת הנתבעת לפנות את המקרקעין.